רבים מאד מהמנהלים שאני משוחח איתם בחודשים האחרונים, מדברים על "היום שאחרי" 

לכולם ברור באופן כזה או אחר, שמה שהיה הוא לא מה שיהיה וכי המציאות שנכפתה עלינו אינה רק גל שחלף, אלא מרמזת על גלים ומשברים בעצימות משתנה, גלים שימשיכו ללוות אותם לתקופה ארוכה. תשומת הלב עוברת באופן בלתי נמנע אל העתיד.

העובדים (גם כשזה לא נאמר באופן מפורש) מצפים מהמנהלים שלהם לסוג של הבהרה, לייצר עבורם וודאות, יציבות ושיח על עתיד טוב יותר. הם היו רוצים לראות את המנהל שלהם משדר תמונה חיובית, בטוח בעצמו באשר להתמודדות עם הקיים ולהרגיש שהוא אמיץ מספיק כדי להתעמת עם אמיתות מורכבות ומציאות לא פשוטה.

חוסן ארגוני וצוותי

הרבה מאד נכתב ונאמר כיצד חברות וארגונים צריכים להיערך בימים כאלה. הרבה שידורי זום עולים לאוויר סביב סוגיות של ניהול מצבים ואירועים בתקופת משבר ולאחריו. בעקבות זאת, מנהלים מדברים על החוסן הארגוני והצוותי שעבר תקופת מבחן לא פשוטה.

ברור לכולם, כי המצב מחייב התבוננות ותשומת לב מיוחדת במובנים של שינוי שיטות ופרקטיקות עבודה, שיפור תהליכי עבודה והגמשה שלהם ומעל הכל, החזרת היציבות לקדמותה (אם בכלל זה אפשרי).

עם זאת, מעט מאד מנהלים עסוקים, לפחות כלפי חוץ, בתפקוד שלהם, באופן שהם עצמם חווים את הימים האלה וכיצד הם עברו (או לא) את "מבחן המנהיגות".

הנטייה של מנהלים להיכנס ל"מוד" של משימתיות ועשייה ולהתמקד בארגונים ובצוותים, היא מובנת; זהו סוג של אוטומט, המוכר בוודאי מהימים שלפני המשבר.

הרצון להחזיר את הצוות לתפקוד "נורמלי" ולהוות עבורם עוגן יציב עם חוסן, היא משימה חשובה. אולם, בגלל שהניהול במציאות דינמית וחסרת וודאות הופך להיות אתגר מורכב יותר – דווקא בגלל זה הוא מחייב תשומת לב למשאבים, ליכולות ולאנרגיות הזמינות של המנהלים עצמם.

זה הזמן, יותר מתמיד, לעצור לרגע ולהתבונן פנימה על מאפייני 'החוסן האישי' של המנהל, על תחושת המסוגלות לתפקד במיטבו לאורך זמן.

הניסיון בהקשר זה מלמד שיש שני סוגים של מנהלים:

כאלה שעוסקים בהישרדות ובכיבוי שרפות לעומת כאלה שמצליחים לשמור את הראש מעל המים, לשדר יציבות ועוצמה ובגדול – להסתגל במהירות ואפילו למצוא הזדמנויות לשינוי ולצמיחה – גם שלהם וגם של הצוותים תחתיהם.

במילים אחרות, ההבדל בין המנהלים בסופו של דבר, נוגע לשתי תכונות חשובות מאין כמותן: הגמישות הפסיכולוגית והחוסן האישי.

חוסן אישי וגמישות פסיכולוגית

המושג 'חוסן' (Resilience) מלמד על היכולת שלנו להתמודד בהצלחה עם שינוי משמעותי, עמימות, סכנה או קונפליקט, ועדיין לשמור על שלמות כלומר, לאזן בין גמישות ויציבות. והמושג 'גמישות פסיכולוגית' מתייחס למנעד רחב של יכולות אנושיות. למשל, לזהות ולהסתגל לדרישות שונות מהסביבה, לשנות את המיינדסט, לשנות התנהגות כלשהו כאשר האוטומט שלנו לא תורם לתפקוד מיטבי.

כמו כן, גמישות מתייחסת ליכולת שלנו לייצר איזון בין תחומי חיים שונים וליכולת להיות מודע, פתוח ומחויב להתנהגות שמותאמת לאמונות ולערכים העמוקים שלנו בחיים.

היכולת שלנו לייצר 'חוסן אישי' ולאזן בין הצורך בגמישות לבין הצורך להפגין עמדה יציבה היא יכולת שנבנית ומתפתחת לאורך זמן, אך ניתן לתרגל ולהתאמן בה ולטפח אותה כבר מהיום. אנחנו לא זקוקים לאירועים דרמטיים או משבריים כדי לפתח יכולת כזו.