המודעות של המנהל היא כלי עבודה חשוב ביותר עבורו. אני מאמן ומתרגל שנים רבות מנהלים בהעלאת רמת 'המודעות ככלי עבודה' ומזהה, שוב ושוב, כיצד מנהלים מודעים מגיבים באופן מושכל ואפילו מצליחים לרתום את הדחפים והרגשות לטובתם ולטובת האנשים מולם הם פועלים.

במילים אחרות, מנהלים מודעים מגיבים באופן גמיש למצבים משתנים. הם מייצרים סוג של "גמישות תפקודית" ובסופו של דבר, משדרים 'חוסן אישי'.

כיצד ניתן לתרגל זאת?

אדגים כיצד ניתן לתרגל את הנושא. אנחנו, למשל, יכולים לצפות ולדמיין אירוע או נושא שצפוי להתרחש ולדמיין גם את התגובות האפשריות שלנו כלפיו.

לאחר שהאירוע התרחש, או שהנושא כבר מאחורינו, נוכל להתבונן בו במבט לאחור, ולהעלות תובנות על התפקוד שלנו. את שתי הפעולות האלה – התנסות, מצד אחד, והפניית תשומת הלב להתנהלות שלנו, מצד שני – אפשר, כמובן, לעשות לדברים שנעשים "כאן ועכשיו" –  זה אפילו רצוי ביותר.

כאשר אנחנו מיומנים בהפניית תשומת הלב ל"כאן ועכשיו", כלומר למה שהתרחש הרגע (לא למה שקרה לפני שנייה וגם לא למה שיקרה עוד שנייה) או למה שהרבה מייחסים כ"מיינדפולנס", אנחנו לומדים לתפוס אותות של מתח, ספקות או חששות שעלולים (או עשויים) להתעצם. במצב זה נוכל "להתארגן" לקראת התנהגות מבלי שנגיב "מהבטן" באוטומטיות שלנו.

היכולת 'לתפוס את הרגע' חשובה במיוחד בזמני משבר. אין הכוונה להעיד על כך שנהיה אובייקטיביים לחלוטין, אבל נוכל לנסות להתקרב ל'סטייט אף מיינד' הזה, אשר רק מתוכו יכולת קבלת ההחלטות שלנו והניהול בכלל יהיה הרבה יותר מתוחכם ואפקטיבי.

רק מעמדה זו נוכל לאזן בין דרישות או צרכים, להקשיב לקולות ולדעות של אנשים אחרים, להגיע לפתרונות יצירתיים וכמובן, לשדר אופטימיות זהירה, יציבות, חוסן אישי ונינוחות כלפי האנשים שלנו.