גברים מדברים רגש?
רבים מהגברים רדופים על ידי החשש מכישלונות כואבים או על ידי דיבור על כישלונות כאלה ומתנהלים מתוך מוטיבציה שלא לאכזב אחרים. הם יעשו כמעט הכול כדי להימנע מביקורת או מסיטואציה שמפגישה אותם עם חוסר ידיעה. רגשות לא נעימים אלה עלולים להפגיש אותם עם אזורי הפגיעות שלהם ולהעצים בקרבם רגשות של בושה. במקרים שיבחינו, ולו ברמז דק, כי מופנית אליהם אצבע מאשימה על הפסד וכישלון, תהיה נטייתם להימנע ככל האפשר מלהתקרב לרגשות אלה.
בריחה ממפגש עם רגשות כואבים, המקרבים אותם לאזורי החולשה והבושה, מעצימה מצידה מנעד רחב של ביטויים אופציונליים לבריחה. המנעד כל כך רחב שהוא מזמן בצידו האחד התנהגויות כגון שתיקות, התחמקויות, שקרים, התקפות והאשמות של האחר ולקיחת סיכונים מיותרים, דרך התפתחות עמדות נפשיות של בלבול, דכדוך וחרדה ועד התנהגויות של הרס עצמי כמו התמכרויות לסמים, לאלכוהול ולמין, תוקפנות המופנית כלפי פנים, אלימות ובריונות רגשית, הזנחה ובקצה המנעד אפילו ניסיונות אובדניים.
הגברים האלה מתמודדים לעיתים עם ריק פנימי. הדבר מתחזק במיוחד על רקע חוסר ההלימה בין האופן שבו הסביבה רואה אותם (בטוחים בעצמם, קומפטנטיים ומקצועיים וחסינים רגשית) לבין האופן שבו הם חווים את עצמם פנימה. עולם העבודה מייצר עבורם (ובכלל) באופן אינהרנטי את הפער הזה במיוחד במצבי הלחץ, השחיקה לאורך זמן וחוסר הוודאות שמאפיינים אותו. כל אלה לא רק שמעצימים את תחושת הריקנות שלהם, אלא גם מגבירים באופן ברור את תחושת החרדה שעימה הם מסתובבים.
למרות שהצפת הנושא במפגש בינינו באופן ישיר מעלה את רמת החרדה בחדר, ברור לשנינו שכנראה אי אפשר להימנע מכך. המחיר הוא גבוה ביותר. התוצאה הכמעט מיידית של הימנעות כזו היא התרחקות מחיים אותנטיים ומאפשרות הפתיחות למה שקיים עבורם, עד כדי כך שהם מפתחים תלות (בלתי נסבלת מבחינתם) בפתרונות חיצוניים המגבירים את מיקוד השליטה החיצונית שלהם.
